עצרו רגע.
קחו נשימה.
תחשבו על משהו שאתם מאוד רוצים להשיג.
משהו שבוער בכם, שמסעיר אתכם, שגורם לכם לדמיין עתיד אחר.
יש לכם את זה? מעולה. עכשיו נשאל את השאלה הכי פשוטה ולפעמים הכי מתסכלת שיכולה להישאל:
למה?
כשאנחנו שואלים את עצמנו "למה אני רוצה את זה?", אנחנו מתחילים לקלף שכבות.
בהתחלה זו תשובה אוטומטית: "כי זה ייתן לי יותר חופש", "כי זה מה שתמיד רציתי", "כי זה יוכיח משהו".
אבל אז מגיעה השאלה שוב: למה?
וזה הרגע שבו הקליפה נסדקת.
כי מתחת לרצון יש צורך.
ומתחת לצורך – יש פחד, תקווה, כאב ישן, אולי חלום שלא העזנו להודות בו בקול.
ולפעמים, אחרי כמה שכבות של "למה", אנחנו מגלים שרצינו משהו לא בגלל שהוא שלנו – אלא כי מישהו פעם אמר שזה מה שצריך לרצות.
הכלי שבניתי כאן הוא כמו ילד סקרן – הילד שבתוככם – שמסרב להסתפק בתשובות שטחיות.
הוא שואל "למה?" לא כדי להקשות, אלא כדי להזכיר לכם שיש משהו עמוק יותר, קרוב יותר ללב, שדורש הקשבה.
ואולי זו כל המשמעות:
לא לרדוף אחרי המטרות – אלא לעצור לרגע, להתבונן פנימה, ולגלות מה באמת מניע אותנו.
כי כשאנחנו מבינים את הסיבה האמיתית לרצון – הרצון עצמו משתנה.
הוא הופך להיות יותר מדויק, יותר כן, לפעמים גם יותר קטן – אבל הרבה יותר אמיתי.
אז כשהכלי שואל אתכם "למה?", ענו לו.
שוב ושוב.
עד שתגיעו לסיבה האמיתית.